רשב"ם על בראשית מ״א

מהדורה: דעת

« רשב"ם על בראשית מ׳:כ״ג רשב"ם על בראשית מ״ב:א׳ »

23 בבא בתרא פתח ↗

הַמֶּלַח, וְאֶת הַסִּיד, וְאֶת הַסְּלָעִים מִכּוֹתְלוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, אוֹ סָד בְּסִיד. טַעְמָא דְּאִיכָּא כּוֹתֶל, הָא לֵיכָּא כּוֹתֶל – סוֹמֵךְ! לָא; כִּי לֵיכָּא כּוֹתֶל נָמֵי לָא סָמֵיךְ. וְאֶלָּא מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? הָא קָא מַשְׁמַע לַן – דְּהָנֵי קָשׁוּ לְכוֹתֶל. תָּא שְׁמַע: מַרְחִיקִים אֶת הַזְּרָעִים, וְאֶת הַמַּחֲרֵישָׁה, וְאֶת מֵי רַגְלַיִם מִן הַכּוֹתֶל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. טַעְמָא דְּאִיכָּא כּוֹתֶל, הָא לֵיכָּא כּוֹתֶל – סָמֵיךְ! לָא; כִּי לֵיכָּא כּוֹתֶל נָמֵי לָא סָמֵיךְ. וְאֶלָּא מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? הָא קָא מַשְׁמַע לַן – דִּמְתוּנְתָּא קָשֶׁה לַכּוֹתֶל. תָּא שְׁמַע: וְאֶת הָרֵיחַיִם – שְׁלֹשָׁה מִן הַשֶּׁכֶב שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הָרֶכֶב. טַעְמָא דְּאִיכָּא כּוֹתֶל, הָא לֵיכָּא כּוֹתֶל – סָמֵיךְ! לָא; כִּי לֵיכָּא כּוֹתֶל נָמֵי לָא סָמֵיךְ. וְאֶלָּא מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? הָא קָא מַשְׁמַע לַן – דְּטִירְיָיא קָשֶׁה לַכּוֹתֶל. תָּא שְׁמַע: וְאֶת הַתַּנּוּר – שְׁלֹשָׁה מִן הַכִּלְיָא שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הַשָּׂפָה. טַעְמָא דְּאִיכָּא כּוֹתֶל, הָא לֵיכָּא כּוֹתֶל – סָמֵיךְ! לָא; כִּי לֵיכָּא כּוֹתֶל נָמֵי לָא סָמֵיךְ. אֶלָּא מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? הָא קָא מַשְׁמַע לַן – דְּהַבְלָא קָשֶׁה לַכּוֹתֶל. תָּא שְׁמַע: לֹא יִפְתַּח אָדָם חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִין וְשֶׁל צַבָּעִין תַּחַת אוֹצָרוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, וְלֹא רֶפֶת בָּקָר. טַעְמָא דְּאִיכָּא אוֹצָר, הָא לֵיכָּא אוֹצָר – עָבֵיד! דִּירָה שָׁאנֵי. דַּיְקָא נָמֵי, דְּתָנֵי עֲלַהּ: אִם הָיְתָה רֶפֶת בָּקָר קוֹדֶמֶת לָאוֹצָר – מוּתָּר. תָּא שְׁמַע: לֹא יִטַּע אָדָם אִילָן סָמוּךְ לַשָּׂדֶה, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת. וְתָנֵי עֲלַהּ: אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁאָמְרוּ – כְּדֵי עֲבוֹדַת הַכֶּרֶם. טַעְמָא דְּמִשּׁוּם כְּדֵי עֲבוֹדַת הַכֶּרֶם, הָא לָאו מִשּׁוּם כְּדֵי עֲבוֹדַת הַכֶּרֶם – סָמֵיךְ, וְאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא שׇׁרָשִׁין דְּקָא מַזְּקִי! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – דְּמַפְסֵיק צוּנְמָא. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי: הָיָה גָּדֵר בֵּינָתַיִם – זֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן, וְזֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן. אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: הָיוּ שׇׁרָשָׁיו יוֹצְאִין בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ – מַעֲמִיק לָהֶן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעַכֵּב הַמַּחֲרֵישָׁה. וְאִי דְּמַפְסֵיק צוּנְמָא, מַאי בָּעוּ הָתָם? הָכִי קָאָמַר: וְאִי לָאו צוּנְמָא, וְהָיוּ שׇׁרָשָׁיו יוֹצְאִין לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ – מַעֲמִיק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעַכֵּב הַמַּחֲרֵישָׁה. תָּא שְׁמַע: מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הַבּוֹר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה. טַעְמָא דְּאִיכָּא בּוֹר, הָא לֵיכָּא בּוֹר – סָמֵיךְ! לָא; כִּי לֵיכָּא בּוֹר נָמֵי לָא סָמֵיךְ, וְהָא קָמַשְׁמַע לַן – דְּעַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה, אָזְלִי שׇׁרָשִׁים וּמַזְּקִי לְבוֹר. אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: וְאִם אִילָן קָדַם – לֹא יָקוֹץ. וְאִי דְּלָא סָמֵיךְ, הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? כִּדְאָמַר רַב פָּפָּא: בְּלוֹקֵחַ; הָכִי נָמֵי בְּלוֹקֵחַ. תָּא שְׁמַע: מַרְחִיקִין אֶת הַמִּשְׁרָה מִן הַיָּרָק, וְאֶת הַכְּרֵישִׁין מִן הַבְּצָלִין, וְאֶת הַחַרְדָּל מִן הַדְּבוֹרִים. טַעְמָא דְּאִיכָּא יָרָק, הָא לֵיכָּא יָרָק – סָמֵיךְ! לָא; כִּי לֵיכָּא יָרָק נָמֵי לָא סָמֵיךְ; וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן – דְּהָנֵי קָשׁוּ אַהֲדָדֵי. אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּחַרְדָּל, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ: עַד שֶׁאַתָּה אוֹמֵר לִי הַרְחֵק חַרְדָּלֶךָ מִן דְּבוֹרַאי, הַרְחֵק דְּבוֹרֶךָ מִן חַרְדָּלַאי – שֶׁבָּאוֹת וְאוֹכְלוֹת לִגְלוּגַי חַרְדָּלַאי. וְאִי דְּלָא סָמֵיךְ, הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? אָמַר רַב פָּפָּא: בְּלוֹקֵחַ. אִי בְּלוֹקֵחַ, מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן? וְעוֹד, מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי? אֲפִילּוּ מִשְׁרָה וְיַרְקָא נָמֵי! אָמַר רָבִינָא: קָא סָבְרִי רַבָּנַן: עַל הַמַּזִּיק לְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ. מִכְּלָל דְּרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: עַל הַנִּיזָּק לְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ?! אִי עַל הַנִּיזָּק, אֲפִילּוּ מִשְׁרָה וְיַרְקָא נָמֵי! אֶלָּא לְעוֹלָם רַבִּי יוֹסֵי נָמֵי עַל הַמַּזִּיק סְבִירָא לֵיהּ, וְהָכִי קָאָמַר לְהוּ רַבִּי יוֹסֵי לְרַבָּנַן: תִּינַח מִשְׁרָה וְיַרְקָא – דְּהָנֵי מַזְּקִי הָנֵי, וְהָנֵי לָא מַזְּקִי הָנֵי, אֶלָּא חַרְדָּל וּדְבוֹרִים – תַּרְוַיְיהוּ מַזְּקִי אַהֲדָדֵי! וְרַבָּנַן – דְּבוֹרִים לְחַרְדָּל לָא מַזְּקִי לֵיהּ; אִי בְּבִינְתָא – לָא מַשְׁכְּחָא לֵיהּ, אִי בְּטַרְפָּא – הָדַר פָּארֵי. וְסָבַר רַבִּי יוֹסֵי עַל הַמַּזִּיק לְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ?! וְהָתְנַן, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁהַבּוֹר קוֹדֶמֶת לְאִילָן – לֹא יָקוֹץ, שֶׁזֶּה חוֹפֵר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְזֶה נוֹטֵעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ! אֶלָּא לְעוֹלָם רַבִּי יוֹסֵי – עַל הַנִּיזָּק סְבִירָא לֵיהּ, וּלְדִבְרֵיהֶם דְּרַבָּנַן קָאָמַר לְהוּ: לְדִידִי, עַל הַנִּיזָּק לְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ, וַאֲפִילּוּ מִשְׁרָה וְיַרְקָא לָא בָּעֵי רַחוֹקֵי; אֶלָּא לְדִידְכוּ, דְּאָמְרִיתוּ עַל הַמַּזִּיק; תִּינַח מִשְׁרָה וְיַרְקָא – דְּהָנֵי מַזְּקִי הָנֵי, וְהָנֵי לָא מַזְּקִי הָנֵי, אֶלָּא חַרְדָּל וּדְבוֹרִים – תַּרְוַיְיהוּ מַזְּקִי אַהֲדָדֵי! וְרַבָּנַן – דְּבוֹרִים לְחַרְדָּל לָא מַזְּקִי לֵיהּ; אִי בְּבִינְתָא –

35 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

21 אודות ש"ויקבצו את כל נערה בתולה" מורה "שהיה מקבץ אותם בעל כרחם", כן מבואר ברשב"ם בראשית מא, לה, שכתב: "ויצברו בר תחת יד ממונה של פרעה - וכל זה היה בעל כרחם של מצרים, ולכך כתיב שם פסוקים לד-לה 'ויפקד פקידים ויצברו', שכן מצינו באחשורוש 'ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו ויקבצו את כל נערה וגו' אל יד הגי וגו"".

1 ויהי מקץ שנתים ימים - שתי שנים שלמות, כדכתיב: ימים תהיה גאולתו, ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה. וכן: ימים או עשור. וכן: למועדה מימים ימימה בפסח מדבר שהוא משנה לשנה שלימה. אבל מקץ שנתים, בלא ימים היה משמע מקץ שנה ויום אחד, כדכתיב: בן שנתו בתוך השנה קורהו בן שנתו.

2 והנה מן היאור עולות - דרך ארץ לשתות הבהמות ביחד וחוזרות ועולות ורועות באחו.

3 באחו - מקום עשבים, כדכתיב: ישגא אחו בלי מים.

4 וייקץ פרעה - ויישן מיד ויחלום וגו'. בין שינת מעט לשינה שנייה רגיל חלום להתחלף לעניין אחר ועדיין אינו נותן לב להבין שזה חלום הוא, עד שנגמרה שינתו וניעור לגמרי ואז וייקץ פרעה, לבסוף והנה חלום, אבל עד עתה לא ידע.

5 בקנה אחד - זהו סימן לשובע לכל גרעין שבע שבלים.

6 והנה חלום - כמו: והנה היא לאה, אבל עד עתה היה סבור שראה ממש ולא חלום.

7 ותפעם רוחו - נתחלפה דעתו טרישפש"א בלע"ז וחשב לבקר ולדעת הפתרון. וכן בדניאל: ויאמר המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את החלום.

8 ואין פותר אותם - דברים המתיישבים לפרעה.

9 פרעה קצף על עבדיו - כל פרעה בלשון מצרים מלך, וכן כל מלכי מצרים נקראים כן. ושל פלשתים אבימלך, אפילו בימי דוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך. ושל ירושלים מלכי צדק ביהושע אדני צדק מלך שלם. ובימי דוד על דברתי אני מבטיח שתהיה מלכי צדק מלך ירושלים. ושל עמלק אגג. בימי משה וירום מאגג מלכו. ובימי שאול אגג מלך עמלק. אף כאן פרעה לשון מלכות כי בשמו של מלך אין אומרים לפניו דוד פרעה קצף על עבדיו. אלא כך אמר לפניו: אדוני קצף על עבדיו. וכן לפנינו אני פרעה. אני אהיה המלך לבדי כדכתיב: רק הכסא אגדל ממך. לכן נקרא יוסף אברך. אבי המלך. ובספר לקח טוב פירש כמותי.

10 איש כחלומו פתר - במשמעות חלומו פתר וגם כמו שפתר לנו כן היה.

11 ויהי כאשר פתר וגו' - אותי השיב על כני.

12 תשמע חלום - תבין חלום ויודע לפותרו.

13 בלעדי - אינו תלוי בי, אלא הקב"ה יודיעני לפתור חלומך.

14 ולא נודע כי באו אל קרבנה - כך אמר פרעה עכשיו ליוסף. עתה אני זוכר, כי בשעת החלום נדמה כאילו לא באו אל קרבנה. אבל למעלה לא היה ראוי לכתוב אלא ראית האכילה שראה שזו אוכלת זו, אבל מה שחשב פרעה בלבו על מה שהיה תמיה שמראיהן רע כבתחילה, לא היה ראוי לכתוב.

15 צנומות - פתרונו לפי עניינו ואין לו חבר במקרא. ויש לומר, כי לשון צונמא שבתלמוד הוא קשים כאבן בלא ליחלוח.

16 אשר האלהים עושה - מה שעתיד לעשות הגיד לפרעה. כי על המלך תלויים תקנות המלכות.

17 שָׂבָע גדול - כולו קמץ כי טעמו למטה ושם דבר הוא כמו: דָבָר בָּקָר רָעָב ומהם יאמר דְּבָרְךָ בְּקָרְךָ וכו'.

18 ונשכח כל השבע - דוגמת ולא נודע כי באו אל קרבנה.

19 ועל השנות החלום וגו' - אבל חלומות של יוסף אף על פי שנשנו באלומות ובכוכבים, אילו היה בלילה אחד כאלה היו נמהרים.

20 ויפקד פקידים וגו' וחמש - שהממונים יגבו חומש כל התבואות לצורך המלך אשר משפטו בשאר שנים לעשר כדכתיב בשמואל: את שדותיכם יעשר עתה יטול פי שנים וכמו כן הנהיג יוסף לבסוף על אדמת מצרים לפרעה לחומש.

21 ויצברו בר תחת יד - ממונה

22 פרעה - וכל זה היה בעל כרחם של מצרים ולכך כתב: ויפקד פקידים ויצברו, שכן מצינו באחשורוש: ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו ויקבצו את כל נערה וגו' אל יד הגי וגו'.

23 ויקבצו - היא הגבייה מבעלי השדות.

24 ויצברו - היא האסיפה ע"י שומרי האוצרות וכן תמצא ביוסף ויקבוץ ויצבור אכל בערים כי כל עיר ועיר יוכלו למכור בשני הרעב.

25 אשר רוח אלהים בו - בפתרון חלומות וכל שכן בחכמת דרך ארץ.

26 נבון - מבין עתידות ורואה הנולד.

27 וחכם - קיבץ חכמות ממה שראה ושמע.

28 ישק - יזדרזו בכלי קרב של מלחמה לצאת על האויבים. לשון עיר מבצר. והנשק. נושקי רומי קשת.

29 נתתי אותך - נותן אני אותך. בשעת נתינת טבעת ע"י יוסף אמר לו כך.

30 בגדי שש - של מצרים חשובים, כדכתיב: שש ורקמה ממצרים.

31 רביד - לשון רבד הפרוש ופשוט על האדם, כמו: מרבדים רבדתי ערשי.

32 במרכבת המשנה - סוס או פרידה המיוחדת לרכוב עליה האיש משנה למלך, אשר לו.

33 אברך - הוא אב למלך, כדאמרינן: לא רכא ולא בר רכא. כלומר: אב למלך. וזהו וישימני לאב לפרעה כי פרעה לשון מלך כמו שפרשתי למעלה, אב שר לצורך המלך.

34 אני פרעה - אני מלך וזהו רק הכסא אגדל ממך.

35 לא ירים איש את ידו - לעשות שררה כמו שכתוב בירבעם: אשר הרים יד במלך, רמה ידו ושררתו ע"י המלך שלמה כמ"ש שם: ויפקד אותו לכל סבל בית יוסף.

36 צפנת פענח - כתרגומו ולשון מצרים הוא. וכן היה דרכם לקרוא לאדם בשעת שממנים אותו על ביתם שם הראוי. וכן: ויקרא משה להושע בן נון יהושע כשנעשה משרתו. וכן: ויקרא לדניאל בלטשצר. כדכתיב: די שמיה בלטשצר כשם אלהי.

37 פוטיפרע - אין זה פוטיפר לפי הפשט.

38 כהן און - שר של אותה העיר, כדכתיב: ובני דוד כהנים היו שלטונים.

39 בן שלשים - וראוי לשררה.

40 ותעש הארץ - הוציאה הרבה תבואה. כמו: ועשת את התבואה לשלש השנים.

41 לקמצים - בקנה אחד מלא קומץ שבלים ולכך היה השבע גדול.

42 בטרם תבא שנת הרעב - ולפי שבא יעקב בתחילת ימי הרעב בשנה שניה ולסוף שבע עשרה שנה בשעת מותו אמר ליוסף: שני בניך הנולדים לך עד באי אליך לי הם. אבל מולדתך אשר הולדת אחריהם אחרי באי אליך לך יהיו, לכך פירשם כאן שאפרים ומנשה נולדו לפני שנות הרעב קודם שבא יעקב, אבל אחרי כן הוליד בנים ובני בנים שנקראו על שם אחיהם בנחלתם כמו שאמר יעקב.

43 נשני - מן נשש. כמו חנני אלהים מן חנן. הדגש תחת אות החסרה ואילו היה מגזרת לא תנשני נשיתי טובה שהוא מחטופי למ"ד פעל. היה לו לומר נשני. כמו עבדי רמני. האיש אשר כלני רמני מן רימה את רעהו. כלנו. כלה ה' את חמתו.

44 ובכל ארץ מצרים היה לחם - כי נתן יוסף אוכל בערים.

45 וישבור - לשון קנין מאכל ומשתה, כדכתיב: לכו שברו ואכלו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב.

46 וכל הארץ באו מצרימה אל יוסף לשבור.

« רשב"ם על בראשית מ׳:כ״ג רשב"ם על בראשית מ״ב:א׳ »